פסק-דין בתיק תא"ח 25657-05-12

1.         התובעים הינם הבעלים של דירה בקומת קרקע בבית משותף (להלן, גם  "המושכר"). התובעים התקשרו בהסכם שכירות מיום 15.01.04 עם הנתבעת לפיו שכרה הנתבעת מהתובעים את המושכר החל מיום 01.02.04 ועד ליום 31.01.06. נטען כי תוקפו של הסכם השכירות הוארך, מעת לעת, עד ליום 31.12.11. התובעים הגישו תביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי. תביעתם זו נסמכה, בין השאר, על שלושה מכתבים שנשלחו לנתבעת ולא נענו.

ביום 18.12.11 נרשם במכתב הראשון כי " לאור המצב שהיום אנו מתקרבים לסוף חודש דצמבר ועליך לפנות את הנכס ב- 31.12.11. הננו מבקשים להתריע שעדיין לא קיבלנו את מלוא שכר הדירה לשנת 2011 ולא את הערבות הבנקאית בסך 20,000 ש"ח... הננו מבקשים לפנות את הדירה בהתאם לחוזה" (נספח א'). עותק מכתב זה שוגר לעו"ד כהנא, הוא ב"כ התובעים.

ביום 02.02.12 נרשם במכתב השני כי " במענה לבקשתך הטלפונית מהיום אנו נהיה מוכנים להאריך את החוזה בתנאי שנקבל כהבטחתך: ... ". ושם נמנים תנאים כספיים שונים (נספח ב').

ביום 03.05.12 נרשם במכתב השלישי כי " הואיל והחוזה לנכס הנ"ל הסתיים בתאריך 31.12.11 ולא חודש, והואיל ואתם מתעלמים מכל שיחה איתנו ותשלום דמי שכירות זה חודש וחצי ולא העברת את הערבות הבנקאית... אנו דורשים מכם להחזיר הנכס למצבו המקורי ולפנותו מיידית..." (נספח ג').

3.      הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא השמיעה טענת הגנה אחת הצריכה לפנים. על פיה " הוסכם בעל פה מול התובעים כי הסכם השכירות יוארך עד לא לפני יום 31.12.12, כאשר בקשתה של הנתבעת הייתה כי ההסכם יוארך עד יום 01.07.13, וזאת עקב מעברה הצפוי של הנתבעת למבנה חליפי, כאשר המועד המדויק למעבר טרם נקבע" (סעיף 11).

4.      הנתבעת היא עמותה העוסקת במטרות נאצלות, כעולה משמה. המושכר הושכר, כאמור בסעיף 3 לחוזה השכירות, " למטרת אשפוז ומגורים של חולי S.M.A  וטיפול סיעודי בהם". אף לנוכח זאת עשיתי כמיטבי על מנת להביא את הצדדים לידי הסכמה. לנוכח זאת אף הוריתי להם להגיש סיכומי טענות קצרים. לדאבון הלב, כמדומה, לא הושגה הבנה. משכך שומה עליי להכריע בסכסוך, ונהיר לחלוטין שהדין עם התובעים.

5.      אכן, גרסתם של התובעים נסמכת, כמבואר, על שלושה מכתבים, שקבלתם אינה מוכחשת, ושלא נענו. הטענה של הנתבעת שהיה מענה בעל פה, רחוק מלהניח את דעתי, והוא חסר כל סבירות.

        אכן מן המכתב הראשון עולה כי יחסי השכירות אמורים להסתיים ביום 31.12.11 וכי יש לפנות את הנכס עד לאותו מועד. מן המכתב השני עולה כי התנהל משא ומתן על פיו, אכן ככל שהיו מתקיימים תנאיו, הייתה תקופת השכירות מוארכת עד 31.12.12. אין הכחשה כי מכתב זה נעשה " במענה לבקשתך הטלפונית". ומן המכתב השלישי עולה כי לנוכח התעלמות הנתבעת מכל הנתונים האמורים, נדרשת הנתבעת לפנות את המושכר לאלתר.

        אכן, אילו מכתבים אלו לא היו משקפים דברים כהווייתם, בוודאי, ולו בהזדמנות אחת מתוך השלוש, הייתה הנתבעת משיבה לתובעים כי המכתבים חסרי שחר, שהרי הם אינם מתיישבים עם הסכמה אחרת נטענת, שהושגה בעל פה.

6.      והעיקר: גרסתה הנטענת של הנתבעת היא חסרת כל סבירות. שהרי עולה הימנה שהייתה הסכמה מפורשת להארכת החוזה עד 31.12.12, וחילוקי הדעות הצטמצמו אך לגבי השאלה האם החוזה יוארך אף עד 31.07.13. וכל כך למה? מה ההיגיון הכלכלי של התובעים להסכמה זו? האם הנתבעת טוענת כי הסכמה זו היא פועל יוצא לתשלומים ששולמו, לערבות בנקאית שהופקדה, לתנאי קוסם אחר ששיווה להסכמה הנטענת האמורה היגיון כלכלי כלשהו? אין לי אלא להסיק כי הגם שהנתבעת חייבת לתובעים חוב שחייבת, ושלא הוסדר, הסכימו התובעים, סתם כך, להאריך את החוזה עד 31.12.12, כאשר הארכתו הנוספת עד ל- 31.07.13 נותרה "פתוחה". לא ניתן כל הסבר הגיוני לגרסה זו, פשיטא משום שהסבר הגיוני כאמור לא יכול להינתן.

7.      ב"כ הנתבעת טוען, ובצדק, כי הפרת ההתחייבויות הכספיות אינה עומדת בבסיס עילת התביעה. אכן נכונים הדברים. עילת התביעה נסמכת על חלוף תקופת השכירות, המוארכת, כמבואר מעלה. ואולם הפרת ההתחייבויות הכספיות, כמבואר, משמשת נדבך רב-ערך בשיקוליי לעניין העדר הסבירות הכלכלית וההגיונית לגרסתה הנטענת של הנתבעת.

8.      לנוכח כל אלו סלולה דרכם של התובעים אל המבוקש. הנתבעת מבקשת, מכל מקום, ארכה סבירה לפינוי. לכאורה אין מקום להיענות לכך. הנתבעת יודעת, מזה חודשים ארוכים, כי חרב הפינוי מונחת על צווארה, כאשר אין בפיה כל הגנה של ממש, באופן שמועד הפינוי ממשמש וקרב. חרף הייעוד של המושכר הורה חוזה השכירות כי במקרה, למשל, של ביטול החוזה עקב הפרתו, יפונה המושכר תוך 7 ימים מיום קבלת הודעת הביטול. ממילא קיימת אינדיקציה חוזית למועד הסביר המוסכם.

        זאת ועוד: גם לו תינתן הוראתי על פינוי מיידי, כאן ועכשיו, הדעת נותנת כי ככל שהתובעים ייאלצו לנקוט בהליכי הוצל"פ, הרי לא מן הנמנע כי הפינוי יתבצע בחלוף המועדים של משלוח האזהרה, התראה על פינוי וקביעת מועד הפינוי ע"י לשכת ההוצל"פ.

9.      וחרף כל אלו, ולפנים משורת הדין, בדעתי להורות על פינוי תוך 30 יום מהיום. נהיר שהתובעים זכאים לפסיקת הוצאות. לו היה ניתן פסק דין בהעדר הגנה הייתי מאשר משאלתם לפסיקת שכ"ט עו"ד בסך 6,007 ש"ח. משהוגש כתב הגנה, התקיימה ישיבה והוגשו סיכומים בדעתי לפסוק שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח.

10.    לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לפנות את הדירה בקומת הקרקע בבית המשותף לידי התובעים כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.

        עוד הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות המשפט בסך 633 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.

11.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________